פני מועדות לכוכבים/אלפרד בסטר

את פני מועדות לכוכבים, קראתי הרבה יותר מדי מוקדם. את הספר, שנכתב בשנה בה נולדתי, הביא הבייתה אחי הגדול שהתלהב מהתמונה על גבי הכריכה (אדם שפניו משולבות עם פני טיגריס). אני התלהבתי דווקא מכך שמדובר בסיפור מדע בדיוני וציפיתי ללייזרים ורובוטים. אני לא ידעתי שאפלרד בסטר כתב את הספר בעידן אחר - זה שלפני מלחמת הכוכבים, באותו עידן שבה כתב רוג'ר זילאזני ואייזק אסימוב ובתקופה שבה המדע הבדיוני היה באמת אינסוף אפשרויות, מתוחכמות, דרמטיות ופילוסופיות.
כנראה שאת העוצמה האמיתית של הרומן הבנתי רק בגיל מאוחר יותר, לאחר שקראתי גם את הרוזן ממונטה כריסטו, מסעי גוליבר וכמובן את 1984. אבל הדמיון שלי השתולל ורקמתי בראשי ועל גבי דפי מחברות דפתר עולמות משל עצמי, מקומות מסעירים וממלכות בין כוכביות עם תככים והרפתקאות וכישורים על-אנושיים.
וגם נחקק בראשי משפט אחד מתחילת הסיפור, משהו על האנושיות והיכולות שלנו. ההוכחה לכך שאנו יכולים לעשות הרבה יותר אם רק נאמן את עצמנו מתגלית כאשר מביטים בתינוק הלומד להשתמש בעיניו. לפני כן לא ראה והנה אט אט הוא מתבונן וגם מבחין. בחודשים האחרונים, כאשר אני רואה את הבן שלי לומד לעשות כל יום משהו חדש, אני מבין כיצד יכול היה באסטר לדמיין שלכל אדם יש יכולות מופלאות כמו אלה המופיעות בספר.

תגובות