זהו-זה

לחג הפסח קיבלתי מאח שלי אוצר במתנה - DVD ובו אסופת פרקים ישנים של זהו זה.
הרבה דברים שאני כותב עליהם בבלוג הזה אמנם נולדו באותה שנה כמוני, אבל כיון שהייתי בן 0 אני לא יכול לספר ש"גדלתי עליהם", ולמעשה לא הכרתי אותם ב"זמן אמת" אלא רק בדיעבד.
הסיפור של זהו זה הוא אחר. אמנם לא הכרתי את "להקת ברוש" ואת הפרקים הראשונים עם מוני ובראבא והפזמון "צלצלו לארבע-אחת, ארבע-אחת... וכו'" אבל העובדה שהתוכנית שודרה בחינוכית עד 1995 ולאחר מכן עוד שתי עונות בערוץ 2 עד שירדה מהאוויר ב-1998, מאפשרת לי להצהיר באופן גלוי שהיא ליוותה אותי - כמו את כל בני דורי - לאורך ילדותי ונעורי.

גם אני הקפדתי מדי חמישי אחר הצהריים להתייצב מול המרקע - או לכל הפחות אל מול השידור החוזר ביום שישי באחת ושלושים. (וגם אני צחקתי בכל פעם שבשידור החוזר ציינו שגם למחרת השידור החוזר יהיה שידור חוזר)
גם אני ניסיתי מדי פעם להתקשר לפתור את החידה ההיסטורית למרות שאף פעם הייתי מהיר מספיק, גם אני נהנתי מהמקבילה של אז לערוץ הMTV - קוטנר המסובב את תקליט השדרים לתוך המצלמה. גם אני התאכזבתי בכל פעם שהתוכנית יצאה לפגרת קיץ והבטיחה לחזור אחרי החגים, גם אני תמיד אהבתי את הספיישלים של פורים ושל חנוכה ואת סדרת הפרקים הבלתי נשכחת של תקופת מלחמת המפרץ.

ספק אם זהו זה הייתה מצליחה היום. בלי צחוקים מודבקים, עם גמגומים בטקסט, עם השקעה עצומה בכל פרק - אבל עם יותר מסרים ופחות פאנצ'ים. לעיתים היה נדמה שהתוכנית עומדת אך ורק על הקסם האישי של המנחים.



אני זוכר בבירור את הפרק האחרון, את שירת הברבור של התוכנית. בערוץ 2 - מוני, גליקמן וקושניר שרים גרסא עברית ל"fool on the hill" של הביטלס כאשר הם לבושים כ"פולניות". ואולי אין אנלוגיה טובה יותר לתאר את התוכנית הזו מאשר "השוטה על הגבעה". מראה תמים של הנוף הישראלי לאורך 20 שנה.

ככה זה. יצאק תמיד נופל וקם.

תגובות